סיפור בהמשכים #2

סיפור שמתחיל לפני שנתיים ונגמר בכיתה ח’ – איך ויתור ‘גדול’ הביא אותי לכאן

נתחיל מאיפה שעצרתי, וטיפה אחורה
אני רוצה שניה לפרט, אולי להראות מהעיניים שלי, על דירה קטנה בדרום תל אביב, על עבודה במלצרות ועל הדרכת טיפוס.

מכירים את שוק לוינסקי, שבדרום תל אביב? אז שם אמרתי לאנשים שאני גר. איזה מגניב לגור שם, נכון? אז גרתי.. קרוב. כזה, מעבר לכביש, איפה שפחות נעים לגור, קצת מלוכלך למטה. אבל האמת, זה לא כזה הפריע לי. הקירבה להכול הייתה גם כן חשובה. והדירה עצמה? שלושה שותפים שחיים בשלושה חדרים נפרדים, מטבח קטן, שירותים וזהו.

אוקיי, נחזור לסיפור.

אז השנה הזו – באמת עברה בכיף
כיף – למה אני מתכוון בעצם? המחויבויות בחיים היו די בסיסיות, והרי, לבחור בן 25 בעיר הגדולה, אחרי הסתובבויות בחו”ל מדובר בהתגשמות כל החלומות. היום יום שלי היה נראה דיי נחמד – הייתי קם מתי שבא לי (שזה מוקדם), הולך לאיזה קפה בשוק (שהוא עד היום ה-קפה שלי), מתאמן בטיפוס ובערב עובד במסעדה או בהדרכה.

אבל (תמיד יש אבל), משהו לא בדיוק סיפק אותי. זה היה.. חלקי. והטבע שלנו, במיוחד באופי המציאות שאנחנו (בדרך כלל, קורונה וזה) חיים בה דוחף אותך לחפש משמעות, לחפש עוד משהו. אז על הדרך התחלתי קורס של ביה”ס לתיירות באוניברסיטת חיפה בהדרכת טיולי אתגר והרפתקה. פעם בשבוע, למשך כמה חודשים, לפעמים בכיתה ולפעמים בשטח. האמת? אחלה דבר. גם הייתי בטוח שאני אעשה עם זה משהו. נהניתי מאוד מהאנשים ולמדתי הרבה, אבל עוד לא אספתי את התעודה שמחכה לי במשרדים. מי יודע, אולי זה עוד יחזור…

המשכתי בחיי, הצלחתי לחסוך כסף (כן!!!) והכרזתי – שנה הבאה אני “עושה עם עצמי משהו” (לימודים?) אב לפני זה (כמובן), אני טס לטיול טיפוס. חודשיים כזה, אירופה. זה חייב לקרות לפני שאני מתחיל לחיות.

תכל’ס, תל אביב, מה רע

זמן לקבל החלטות.. (למה?)
תקופה לא קצרה של התלבטויות, ביקור במכללות, אוניברסיטאות וכל המקומות בסגנון הזה
ברחבי הארץ הובילה לקבלת החלטה כלשהי. וואו, כמה שחפרתי עד שהגעתי להחלטה הזאת. אז בחרתי ללמוד מסלול מסוים של חינוך וספורט במקום מסוים בארץ (שלא אזכיר מפאת ההסברים שיגיעו בפוסט הבא), אוקטובר 2019 – אני, שי, סטודנט. וואו.

אז הכנסתי את עצמי לאיזו פינה מוזרה. החלטתי שזה זמן לקבל החלטות – לא כאלה של מה לאכול בבוקר, כאלה שישנו לי את החיים (אולי). החלטתי שלימודים יהיו הכיוון, כשהטיפוס הוא עדיין בראש מעיניי. התחלתי להבין שהדרכת הטיפוס היא אחלה של כיוון ואני מאוד מתחבר לזה – והתחלתי גם להבין שאני מאוד מתחבר ורוצה להתחבר לתחום החינוך. אני רוצה לחנך. אני רוצה לחנך לספורט, אני רוצה לחנך לקהילה. רוצה לחנך לטבע, רוצה לחנך לטיפוס.

תמיד כיף לראות תמונה של ים

אבל רגע, לפני זה…
אז יש לפני זה, כמובן. ולפני זה גדול. החלטתי שאת הדירה הקטנה שלא-באמת-בשוק-לוינסקי אני עוזב שניה לפני שאני טס לטיול טיפוס שסידרתי לעצמי (חודשיים בספרד וביוון, רק סלע ואנשים טובים. אדיר), ואז אני חוזר לארץ, מקווה למצוא דירה אחרת כמה שיותר מהר ו.. יאללה… חיים אמיתיים.

מוזמנים לשתף, להגיב ולעקוב… נתראה בהמשך…

לא יכולתי לסיים בלי טיזר מספרד

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: