?מה באמת מפחיד בגל שני

פעם בחמש שעות אני רואה או שומע משהו – וישר עולה לי בראש “וואו! העולם השתנה”. ברור שהוא השתנה, איזה מצחיק אני. יש קורונה בעולם, זה נגיף שלא הכרנו והוא בכל מקום. אז אני כותב עליו, כי זה מעסיק אותי. אם אתם תקראו עליו – זו כבר בחירה שלכם. אבל בסוף – יש מסר כולל מבחינתי, אז אתם יכולים לבחור אם לדלג לפסקה האחרונה או לקרוא הכול.

די כבר עם הדבר הזה
קורונה, בידוד, גל שני, מסיכות, מרפקים, חיבוקים, נשיקות, בדיקות – היום בצהריים ישבתי עם חבר ואמרנו יחד, בצורה הכי שטחית שיש – “חלאס, בא לי שזה ייגמר כבר”. כמה מילים נכנסו שגורות לשיח היום יומי שלנו, כמה עיסוק, כמה שיחות. דיי, זה כבר לא הגיוני. הרי כבר עברנו את כל השלבים: הכחשנו (זה בסין בכלל), חששנו (ובמקביל הכחשנו), קיבלנו את זה חזק (איך ניצלת את הסגר?), הסתגלנו (קפה בבית, כן כן) ויצאנו מזה – בכאילו (טוב, אנחנו בישראל, השלבים אצלנו היו ברורים – יש קורונה / עבר. אז לא באמת עבר, ברור).

ועכשיו, עכשיו כולם מדברים על גל שני. יש מלא חולים חדשים, עברנו את כל הקווים האדומים. כולם נדבקים וכולם מדבקים. כולם בבידוד ואף אחד לא עם מסיכה ברחוב. הכול פתוח, אפשר לשבת לשתות בירה, אבל צריכים (בכאילו) לשמור מרחק. והנה, הגל השני מתקרב בצעדי ענק. אבל מה זה בכלל הגל השני? למה גל? ולמה שני? לא יודע, אני בהתחלה הרגשתי כאילו כולם מדברים על “סגר שני” וגל זו פשוט דרך נעימה לדבר על זה.

אז התחלתי להתעניין – מה הלחץ?
אבל באמת, בתכל’ס – מה הלחץ? אני קצת מבקש מכל מי שקורא או קוראת את הפוסט הזה לחשוב – מה באמת מלחיץ אותך בגל שני? מה גורם לנו לעשות רפרש בכל אתר חדשות ולהיות מופתעים (עלק) כשיש עוד 200 חולים ביום ומה מרגיע אותנו כשקוראים מאמר אופטימי?

התחלתי לשאול אנשים. כי בתכל’ס – אותי, ברמה האישית, גל שני בעיקר מטריד לא כי אני ממש מפחד מכמות הנדבקים, אני גם לא מפחד להידבק בעצמי כל כך. כן מלחיץ אותי עוד תמותה בארץ ואנשים מבוגרים שיחלו – אבל אני מרגיש שזה רחוק מזה כרגע. אם אני שם את הדברים על השולחן – חד וחלק אני פשוט ממש לא רוצה עוד סגר. אני אוהב את השמש, את האנשים, את הטבע. אני אוהב בירה מהחבית וקפה שהוא לא של נספרסו (בקורונה השתפרתי למקינטה בבית, אבל לא משנה), אני אוהב לטפס. לא בא לי שכל זה יילקח לי שוב. הרי כבר עברתי את כל השלבים – למה אני צריך לעבור את זה שוב. אז אני חוזר ומחזיר את השאלה אליכם – מה באמת מלחיץ בגל שני ומה באמת מקפיץ את הרייטינג של כל אתרי החדשות? ואיך כל התיאוריות שוב חוזרות על עצמן?  הנגיף ממש מדבק ממשטחים – בעצם הוא ממש לא. ילדים לא נדבקים, הם לא בסכנה – אבל בתי ספר שלמים מאובחנים כחולים. כולם חולים וכולם נשאים – אבל לא כל מי שנשא חולה. לא יודע, אני מבולבל. אבל זה לא כזה מלחיץ כבר, כי הצלחתי להבין מה מקור הלחץ שלי אישית.

והאמת – זה לא כזה נורא
כאן אני קצת יורד לפואנטה. לא ארוך מדי, אבל רציתי לשתף. קחו את התקופה הזו כמסר לחיים, ואולי נלמד ממנה משהו, כולנו. אי אפשר לשלוט בכל מצב ואי אפשר לדעת תמיד מה קורה. אפשר לקוות, אפשר לתכנן תוכניות, אבל פשוט לדעת שהן יכולות להשתנות.

אפשר וחשוב להיות כנים עם עצמנו, ולהעמיק ברגע – להבין מה גורם לנו להיות איך שאנחנו. ואם אנחנו לא מרוצים ממשהו – יכול להיות שממש באותו הרגע, זה ישתפר. רק כי הבנו, ירדנו לתודעה, והבנו – היי, זה אולי לא זה מלחיץ. אם קצת ננשום עמוק ונעמיק – ננהג ונתנהג כמיטב יכולתנו בהתאם להנחיות השונות – נוריד את מפלס הלחץ האישי, החברתי והיי – אולי גם נמנע גל שני. כי אם ניכנס באמת לפרופורציות, זה המקום של כל אחד ואחת מאיתנו להשפיע על משהו.

ים מוגזם

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: