משתףבמחשבות – דברים שגורמים לי לכתוב

בלוג-פוסט שהוא לא על קורונה. כי הקורונה גורמת לכולם לכתוב, גם לי כמובן. לא רק על המגיפה עצמה – גם על כל מה שסביבה. כל הסיפור הזה גרם לי לחשוב ולדמיין, כאילו אין מגיפה – מה תכל’ס גורם לי, להתיישב, לחשוב ולכתוב? אמ;לק – כמעט הכול. אם זה מלווה בתשוקה.

כשהתחלתי לכתוב הייתי לדעתי בן 14 בערך. אהדתי מכבי תל אביב בכדורגל (אני עדיין אוהד, אבל בסגנון אחר), והקבוצה, הקהל – היו מרכז חיי. תמיד אמרו לי שאני דיי טוטאלי – אם אני נכנס למשהו אז זה עד הסוף. אז רציתי מאוד להפגין את דרכי ולמצוא את הבמה שלי במסגרת הזאת, ומצאתי אותה דרך כתיבה. התחלתי לכתוב מאמרים ותכנים לאתרי האוהדים השונים, ויש שיאמרו שכבר שם ראו ניצנים (או אפילו כאלה שזוכרים: “אהה, כן.. אני זוכר, היית כותב לאוהדים, לא?”). בדיעבד, מצחיק אותי שככה התחלתי. אפילו דיי מעניין. אבל זה יפה שככה העולם מתגלגל.

לא תמיד המשכתי עם זה. אני זוכר שלקראת הצבא ובצבא הפסקתי לכתוב “לשם הכתיבה”, המקצועות בתיכון שלא מי-יודע-מה הקשו עליי היו המקצועות שצריך לכתוב בהם. לא בעיה – אני אתנסח כמו שאני יודע, ואני אקבל ציון טוב. ככה זה היה באמת, וככה העברתי את הבגרויות. קורא-לומד-כותב על זה. לא חשבתי בחיים, האמת, שזה יומר בצורה כל-כך פשוטה למה שאני עושה כאדם בוגר.

בפוסטים הקודמים שיתפתי מעט באחרי הצבא, בטיולים ובהרפתקאות, ובשנה האחרונה (המבאסת חלקית) שעברה עליי. הכתיבה ליוותה את התקופה הזו, אבל היא הייתה לעצמי. לשבת ולכתוב לא היה לי קשה, אז הייתי כותב לעצמי. לא חיפשתי הכרה, ובטח שלא הכרה בכתיבה. והיום, בזה אני עוסק, בלכתוב. בללמוד מאדם שפגשתי (או שלא), לקרוא הרבה על תחום מסוים, להתחבר לעומק התשוקה, העיסוק, הרצון להתפתח – ולהעביר הכול לכתב.

טיולים, הרפתקאות ומה לא. גם כאן עברו לי מחשבות עמוקות בראש. יפן

אנחנו שוב בתקופה הזויה, כולם מאיימים על סגר, יש מחאות בכל מקום. כשיוצאים מהבית אומרים “ארנק מפתחות טלפון ומסיכה”, אף אחד לא סומך על מי שלמעלה, החיים רגילים אבל לא, ונדמה שגורמים לנו להסתבך במחשבות של עצמנו ללא הפסקה. אז גם לי עלתה המחשבה – מה בעצם גורם לי לכתוב?

מוזר לומר, אבל המחשבה הזו לא העמיקה בי יותר מדי. זה כאילו ממש נמצא על פני השטח – וקל לי לבטא את זה. חד משמעית – כמעט הכול יגרום לי לכתוב. בתקופה האחרונה יצא לי לכתוב על תחומים נרחבים, מחקלאות, דרך תיירות ועד אלקטרוניקה, ועל כולם אני מתרגש לכתוב כל פעם. כל עוד אני מצליח להתחבר לשורש, למחשבות, לרעיונות ולחלומות – כתיבה היא בעיניי חובה. היא הדרך להעביר את הרעיון, את הרוח, לקיום של ממש.

כשאני מדבר על כתיבה, או מדבר עם מישהו על לכתוב בשבילו – אני שמח. אני שמח כי אני יודע שאם אעשה את זה טוב, אני אתחבר ממש לרעיונות, לחלומות – שמתגלגלים, מתפתחים ורוקמים מזימות במוח של אדם אחר, ואני זה ש”חוקר” שם בפנים ועוזר לו להפיק מזה משהו אמיתי. פעם אחת חשבתי שזה גדול עליי – כאילו מי אני, איזה שליח. אבל מסתבר שלא, כי גם אני – מנסה להגיע ממקום אמיתי.

בפוסט הבא אני אשתף במחשבות מתקדמות יותר. איך אני רוצה לשלב בין לכתוב לאחרים את החלומות שלהם, לבין לדאוג לעצמי – להגשים את החלומות שלי. ואני שמח, שהכתיבה אולי תעזור להגשים את עצמי, או בעצמי.

אי אפשר לסיים פוסט בתקופה כזו בלי לאחל בריאות שלמה, ובעיקר בעיקר שמירה על אופטימיות. השמש עדיין זורחת, האהבה, הטבע והעולם עדיין פה. הכול קצת מלמד אותנו בתקופה הזאת אבל גם מזה נשתדל להפיק דברים. לא ככה?

מזמין אתכם לגרום לי לכתוב, תמיד.

שי

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: