הקיטש המציאותי. הדרך לחלומות רצופה מכשולים

שווה להתחיל ולספר כאן שאת הפוסט הזה אני מעלה מההמתנה לקונקשן בשדה תעופה בפריז. הפוסט עצמו, נכתב בקפה שפירא הקסום שבתל אביב ביום רביעי שלפני ארבעה ימים.

הדרך לחלומות רצופה מכשולים – שנה טובה לכולם!

וואו, איזו כותרת מעפנה, בעצם, זו הכותרת שהייתה אמורה להיות. כאילו, קיטשית כזאת. אבל כל התקופה הזאת דיי מעפנה, כל השנה הזאת דיי מוזרה, אז לא אכפת לי. שגם הכותרת תהיה מעפנה, לא נורא.

פשוט בחרתי בכותרת הזאת כי היא גם מתאימה עכשיו. מטרת הפוסט הזה היא קצת לשתף, קצת לספר על החלומות (שעתידים להתגשם??) וקצת לספר לכם איך אתם יכולים להיות חלק מהם.

אתחיל מהשנה הזאת…
באופן כללי סבלתי מלא מעט הזיות במהלך השנה האחרונה. באמת, בלי קשר לקורונה. בפוסטים הקודמים עברתי על קצת קשיים שהיו, חיפושים שנורא הגיוניים לבחור בגילי בתקופה הזאת של העולם. מילניאל קלאסי, או שלא. אבל סוג של מילניאל – מהסגנון שלי, בטוח.

אבל קלאסי באיזשהו מובן זה בטוח. התחלתי ללמוד, ובמקביל התחלתי לאכול סרט על זה שהתחלתי ללמוד. אני ממש חושב שזה היה הגיוני, אבל – הרגשתי שזה לא “זה”. הרגשתי לא מתאים. לא עם מי שהיה סביבי, ולא הנושאים שלמדתי. זה לא היה מה שחלמתי – ואני אוהב לחלום. אני אוהב להסתכל קדימה עם אמביציה, ולעשות מה שאני אוהב. אז אולי השנה זאת הייתה טעות, אולי השנה לא הייתי במקום הנכון לדברים שבחרתי. בעצם, אני רק רוצה לתקן את המשפט האחרון מבלי למחוק אותו – טעות, זו לא הייתה. למדתי הרבה על עצמי וכמו שסיפרתי פעם, ככה הגיע האתר, ככה נפתח הבלוג. (בסוגריים, חייב לשתף בקטע הכי הזוי – למדתי עד עכשיו. אמצע ספטמבר. אבל זה אשמת הקורונה).

באמצע השנה הגיעה איזו מגיפה מטורפת ששיגעה את העולם, וישראל התמודדה עם זה יופי, ואז בעצם לא, וישראל התמודדה עם זה גרוע מאוד. ממש גרוע, מזעזע. עד כדי כך שאנחנו הכי גרועים. הסגר עבר בשלום, התאמנתי בטירוף, והבנתי קצת יותר על הכיוונים שלי:

אני רוצה לכתוב, לעבוד מרחוק, לגור באתר טיפוס באירופה, ולטפס

הכתיבה נהפכה לחלק מרכזי מהחיים שלי, בקטע טוב. התאהבתי בכתיבה. התאהבתי בלכתוב לאנשים, להבין את הרעיונות שלהם, את החזונות שלהם. התחלתי לקבל לקוחות, התחלתי לכתוב בשביל חברים. ובמקביל, התחלתי לחשוב על להגשים חלומות. התאמנתי, וסגרתי עם עצמי – שנה הבאה, יוון, טיפוס, עבודה מהמחשב.

בצד של הכתיבה, ההתפתחות, יחד עם הקשיים, הייתה מהירה מכפי שחשבתי. מהר מאוד התחלתי לעבוד בשביל מגוון רחב של לקוחות מכל הסגנונות ומקשת רחבה של מטרות, רצונות וחלומות – בדיוק כמוני. זה נשמע רק קל – אבל זה ממש לא. כשעובדים יותר – נפגשים ביותר קשיים. אני לא רוצה לפרט על זה כאן בהגזמה, אבל זה דווקא טוב. זה מאתגר ומלמד. גם בעולמות שאתה חושב שקלטת, מסתבר שלא. תלמד, תשתפר ותוכל לכתוב את העתיד שלך.

בצד של הטיפוס, התחלתי לרוץ לעבר החלום (או לטפס?) – התאמנתי כמו משוגע, הרגשתי שאני מתחזק. פיתחתי לי שגרת אימונים מוצלחת שכל כולה מלאה במוטיבציה סביב החלום היווני שלי בשנה הבאה. נסעתי לטפס פעם בשבוע עם אחי הגדול והחזק, והתאמנתי הרבה בקיר הטיפוס בדרום תל אביב. מהבחינה הזאת, הרגשתי שלם.

אז… איפה המכשולים, בעצם?
זוכרים שאמרתי שהיינו ממש טובים עם התפרצות הקורונה ואז נהיינו ממש גרועים? אז זאת הסיטואציה. הטיסה שלי תוכננה לאמצע אוקטובר, והנה עכשיו, אלו שלא עשו כלום שם למעלה מחליטים – סוגרים שוב הכול, כי לא עשינו כלום, אז נעשה כאילו הכול.

בוקר אחד, קמתי בעצבים, כמו שלא קמתי הרבה זמן. אני לא בן אדם כזה, ובדרך כלל אני נותן לבעיות שגדולות ממני לחלוף לידי – בעיקר כי אני מאמין באורח חיים שבו אני טוב לסביבה שלי – ואז הסביבה שלי תהיה טובה לאחרים.

רגע, אני צריך לעצור. קיבלתי טלפון.
“שלום, שי? מדברים מטורקיש איירליינס, הטיסה שלך בוטלה…”
הלכתי לטפל בזה. נמשיך בהמשך. ביי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: