יאללה – חלומות! מצויד במסכה, בידוד ובצל הקורונה

ויש גם פסקה על קורונה

פעם אחרונה שכתבתי, הייתי בשדה תעופה בפריז. חיכיתי לקונקשן שלי בדרך לפגוש חברים בברלין. וואו, קרה כל כך הרבה מאז, אבל לא בא לי לשתף הכול. פעם לימדו אותי שבבלוגים האלה צריך לכתוב מה שמעניין, וזה בהחלט מעניין, אבל תשאלו אותי בפרטי אם בא לכם לדעת.

הפעם, אני כותב לכם מאתונה. אני פה כבר כמה ימים, חי חיים ממש מגניבים האמת, בצל הקורונה ואיך שהיא מתנהלת ביוון – אחפור לכם על זה תכף. אבל בגדול? אני שותה בירה, אוכל סלט, שותה קפה (פרדו אספרסו – אם אתם לא יודעים מה זה, כנסו לגוגל), הולך לקירות טיפוס להתאמן וממש עוד איזה שעתיים עולה על האוטובוס לתחילת הגשמת החלום – לאונידיו. לחיות באתר טיפוס, ולכתוב לכם, ולמי שארצה לכתוב לו. הפוסט הזה מוזר לי כי אני לא בטוח מאיפה להתחיל. אז אני אתחיל קצת, ממש בנגיעה, מברלין. בברלין היה מעניין. בברלין רוב הזמן הייתי בבידוד, וחיכיתי לתוצאות בדיקת קורונה. על אף שידעתי שהגעתי עם בדיקה שלילית, עשיתי עוד אחת – פשוט בזמן שהספקתי לעזוב את ישראל, המגפה הספיקה ‘לסגור’ על כל הסביבה שלי, מסתבר. עד עכשיו כולם מרגישים יחסית בסדר, וזה הכי חשוב. אבל גם לי היה חשוב לגלות שאני לא נהפך למפיץ המחלה בעצמי, ועוד במדינה אחרת, אז ביליתי את רוב הזמן שלי בברלין בבידוד. מזל שיש חברים טובים בסביבה, ומזל שהספקתי איזה רגע גם לשתות כמה בירות גרמניות, לשבת בפארק וללכת לטפס.

הפוסט הזה מוזר לי כי אני לא בטוח גם מאיפה להמשיך, אז אני אמשיך לפי סדר החיים הטבעי. אתונה. אךך (אאאחחח), כמה שאני אוהב את אתונה. אני אוהב את יוון בטירוף, מדינה של סלע וטיפוס עם פוטנציאל אין סופי, אנשים שמחים וטובים, אוכל כייפי, אוזו ובירה. בגדול סוג של מתכון לחיים מאושרים. באתונה יש קטע מגניב, זו עיר גדולה, אבל לא אירופאית קלאסית. עם שילוב של בתי קפה תל אביביים לצד טברנות עם מוזיקה חיה ואוזו על השולחנות. באתונה אני נמצא כבר כמה ימים, וכמו שאמרתי, אני עף פה. ממש טוב לי, ואני ממש נהנה. למדתי להעמיק את ההיכרות שלי עם העיר, ואני מרגיש שזו הייתה העצירה המושלמת בדרך לחלום – ללאונידיו.

עד עכשיו ניסיתי כמה שפחות, אבל אני יודע שזה דיי מעניין את כולם. קורונה. הדגשתי כי אני בטוח שהרבה ידלגו לכאן. אז אוקיי, פסקה על קורונה באתונה. החוקים כאן בגדול: לא צריך להסתובב עם מסיכה ברחוב, רק בחנויות ותחבורה ציבורית. בגדול נראה שעובדי המקומות יחסית ממושמעים (עד כמה שיוונים יכולים להיות). אבל זה גם מעניין – למיטב ידיעתי לא עושים פה המון בדיקות, ויש לא מעט תיירים, והרחובות מלאים. יש גם שמועות על צמיחה בהדבקות. כרגע התגובה היחידה של הרשויות המקומיות היא סגירת מקומות הבילוי ואיסור על מכירת אלכוהול החל מחצות. מעניין. השורה התחתונה כאן היא שאולי יש לנו מה ללמוד, צריך לחיות לצד הנגיף ולהראות אחריות אישית. אולי אנחנו לא מצטיינים בזה, אבל אולי גם חשוב לשמור על חיים שפויים במקביל. אירופאים מטיילים, חיים בין מדינות. אם צריך הם עושים בדיקות, ולא מוציאים על זה מאות ואלפי שקלים. עושים בדיקה כי זו הדרישה, ויש מעקב על מה קורה. העולם “ממשיך”. הוא לא פשוט, הוא מסובך, אבל הוא ממשיך.

יאללה – חלומות! בידודים, הזיות, מגפות, וזה בדרך. היום אני עולה על האוטובוס ללאונידיו, ועוד לא הגעתי לשם ואני כבר בטירוף. ויש לי גם כמה חדשות מעניינות ומשמחות, אבל אני אחכה ואשתף איתכם אחרי כמה ימים שם. אני כבר מדמיין בירה לצל הסלע האדיר, טיפוס על מצוקים מטורפים ולקום בבוקר עם קפה (פרדו אספרסו, כבר בדקתם מה זה?) ולהמשיך לכתוב.

כדי להמשיך את כל זה, אני צריך להמשיך לכתוב. לכתוב פה – כדי לשתף איתכם, כדי שתהיו חלק. ולכתוב למי שצריך – כי זו התוכנית הכלכלית. מתישהו אצטרך לשתף גם אותה, אה? אבל זה קורה חברים, זה קורה.

אוהב,
שי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: